פלטפורמה המעדיפה היסק על פני תשאול

שלושה קוראים

כל אתר ש-TITI מייצר נכתב עבור יותר מקורא אחד, והMבנה נגזר מעובדה זו. ישנו אדם המרפרף בתוכן — שכבת השיווק (marketing layer), שבה הערך מוצג במהירות ובפשטות. ישנו אדם המעוניין בשיטה ובנימוקים העומדים מאחוריה — שכבת המדע (science layer), שהיא השכבה שאתם קוראים כעת. וישנה מכונה או סוכן הקוראים את האתר באופן תוכנתי — שכבת הסוכנים (agent layer), החושפת את אותם תכנים בפורמט שמערכת אחרת יכולה לנתח.

שלוש השכבות הללו אינן קישוט המתווסף בסוף. הן קיימות בכל אתר מיוצר, מכיוון שהקהל הוא מגוון מעיקרו: אדם הסורק את הדף, אדם החוקר אותו, ותוכנה המחלצת ממנו נתונים. דף המשרת רק אחד מהם מכשיל את השניים האחרים. התייחסות לשלושתם כקוראים בעלי עדיפות עליונה היא מגבלת העיצוב, ולא מחשבה שלאחר מעשה.

QPP וכלכלת ההיסק

פירוש המונח QPP הוא שאלות לפרויקט (questions per project). היעד הוא אפס — המנוע מעדיף להסיק מה יש לבנות מתוך האפיון, במקום לתשאל את המשתמש בסדרת שאלות הבהרה. ההיסק קורא את התחום ומחליט; התשאול דוחף את העבודה חזרה אל האדם שכתב את ההנחיה.

הסיבה לכך היא מבנית, ולא סגנונית. כל שאלה שנשאלת היא העברת האחריות חזרה לבן האדם, ושרשרת של שאלות הופכת הנחיה בודדת למשא ומתן. העדפת היסק שומרת על חוזה פשוט: אפיון נכנס, מוצר בנוי יוצא. במקומות שבהם המנוע אינו יכול להסיק, עליו להחליט על ברירת מחדל סבירה במקום להתעכב על שאילתה.

אפס הוא יעד, לא עובדה מוגמרת. אנו מציגים זאת ככיוון שאליו נבנית המערכת, ואיננו טוענים כי הוא כבר הושג בכל פרויקט.

הנחיה בודדת, כמשמעת עצמית

TITI מקבל הנחיה בודדת ומתוכה הוא חוקר את התחום, קובע את הארכיטקטורה, מעצב, בונה, בוחן ומכין את הפריסה. המטרה בהנחיה בודדת אינה יצירת מצג שווא של נוחות — זוהי משמעת עצמית. היא מאלצת את המנוע לשאת בנטל השיפוט במקום להעביר אותו הלאה.

אם הנחיה בודדת מספיקה, אזי על המערכת לבצע את ההיסק: עליה לקבוע את הארכיטקטורה והמבנה ללא רשימת תיוג מצד המשתמש. זהו תקן קשה יותר לעמידה, ולא קל יותר. ההנחיה הבודדת היא המגבלה השומרת על ישרותו של המנוע לגבי מה שהוא אמור לפענח בעצמו.

איכות כחוזה שנאכף על ידי רמות סף קשיחות

איכות כאן היא חוזה, ולא שאיפה. כל שכבה מקבלת ציון, וגרסת בנייה המקבלת ציון מתחת לרף שלה נדחית — היא אינה מופצת. רף הסף הוא שער חסימה, לא קו מנחה; כישלון בו עוצר את הבנייה במקום להפיק אזהרה בלבד.

הביקורת היא בין-משפחתית (cross-family): המודל שכותב את התוכן והמודל ששופט אותו שייכים למשפחות מודלים שונות. מודל לעולם אינו מעריך את עבודתו שלו. הדבר מונע ביקורת עצמית, שבה מערכת שהפיקה תשובה היא גם הסמכות המאשרת אותה — קונפליקט שהיה הופך את רף הסף לחסר משמעות.

לפיכך, רף הסף מבצע עבודה אמיתית רק משום שהשופט אינו תלוי בכותב, והתוצאה היא בינארית: גרסת בנייה נמצאת ברף ומעלה וממשיכה הלאה, או שהיא מתחתיו ונדחית. אין נתיב של הפצה עם פגמים ידועים.

רקורסיה כמשמעת עצמית

TITI משמש לבנייה ולשיפור של TITI. אנו מתייחסים לכך כאל משמעת עצמית ולא כאל סיסמה: הפלטפורמה היא אחד המוצרים שהפלטפורמה בונה. זה מה ששומר על יושרת התקן — המנוע כפוף לאותן רמות סף כאשר הנושא שלו הוא הוא עצמו.

כל זאת נעשה תחת פיקוח אנושי. אדם מאשר את השינויים. אין מדובר בשינוי עצמי אוטונומי: TITI אינו כותב את עצמו מחדש ללא פיקוח. רקורסיה פירושה שאותו מנוע ואותם שערי חסימה מוחלים על השיפור העצמי שלו, כאשר אדם נמצא בעמדת האישור.

מה ש-TITI אינו טוען

הצגת העקרונות היא חצי כנה בלבד ללא הצגת המגבלות. TITI אינו טוען לאוטונומיה מלאה ללא מגע יד אדם כיום; זהו המסלול המתוכנן, והמנוע מוכח בסביבת ייצור, אך אוטונומיה היא היעד שאליו הוא שואף, לא המצב הנוכחי.

TITI אינו טוען כי ה-QPP הוא כבר אפס — אפס הוא היעד. הוא אינו מפרסם נתונים כלכליים ספציפיים: מנויים פותחים גישה ואסימונים מממנים הפעלה, אך המספרים אינם מוגדרים במכוון, ולא נמציא אותם רק כדי להישמע קונקרטיים.

כמו כן, TITI אינו טוען כי הצ'אט המקומי מבצע הזמנות או תשלומים מקצה לקצה כיום. הצ'אט הוא הממשק; מה שהוא יכול להשלים בכוחות עצמו היא שאלה נפרדת ממה שהמנוע יכול לבנות. ציון אי-טענות אלה הוא חלק מהחוזה.